למה רוב מחממי האמבטיה נהרסים (ואיך אנחנו מונעים זאת)
בואו נהיה כנים: אמבטיות הן סביבה קשה מאוד עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים בכל מקום, לחות גבוהה, ולפעמים גם טיפות מים שנופלות על המכשיר. זו סיבה מצוינת לכישלון של המכשיר. רוב המחממים פשוט לא מסוגלים לעמוד בכך – הם נהרסים, נוצרים בהם קצרים, ובסוף הם נזרקים לאתרי אשפה.
רצינו ליצור מכשיר שיחזיק מעמד לאורך זמן. כדי לעשות זאת, היינו צריכים להתמקד בשני דברים: האטימה והמבנה של המכשיר.
המאבק נגד הערפל
הבעיה עם נורות אינפרא-אדום היא שהן שונאות קירור. דמיינו צינור קוורץ חם מאוד. עכשיו דמיינו שערפל כבד של מים נופל עליו. הטמפרטורות הגבוהות גורמות להיווצרות של סדקים זעירים בזכוכית. אולי אי אפשר לראות אותם, אבל הם קיימים, והם הסיבה שהנורה נהרסת.
כדי לפתור זאת, אנחנו לא פשוט שמים את הנורה בקופסה. אנחנו משתמשים בקוורץ איכותי ובחומרי אטימה מיוחדים, כדי להרחיק את הלחות מהחלקים הפנימיים של הנורה. על ידי שליטה בזרימת האוויר ואטימת נקודות הכניסה, אנחנו מונעים את חדירת הערפל ושומרים על החום בתוך הנורה.
מניעת חדירת מים
אם מניחים את המחמם ליד המקלחת, הוא ייפגע. זו לא שאלה של “אם” המים יגיעו אליו, אלא “מתי”. אם מים יגיעו לחוטים החשמליים, זה יגרום לקצר חשמלי. זו הסיבה שאנחנו משתמשים בחומרי אטימה איכותיים סביב המחמם, ובמבנה חזק שמונע את חדירת המים למקורות החשמל. כך אנחנו סוגרים את הפערים שדרכם עלולים לחדור מים.
החלק הקשה: אטימה לעומת אפשרות לאוורור
הבעיה היא שאם אנחנו אוטמים את המחמם יותר מדי, נוצרת סביבה חמה מדי. אי אפשר פשוט לעטוף את החלקים הפנימיים של המחמם בקופסה פלסטית – הם יימסו. זו בעיה של איזון. אנחנו צריכים שהמחמם יהיה אטום כדי למנוע חדירת מים, אך בו זמנית עליו להיות מסוגל לאוורר את עצמו, כדי שהרכיבים האלקטרוניים לא ייהרסו.
הפתרון שלנו? שימוש במסנני חום מאלומיניום ובמערכות אוורור מתוכננות היטב. זה מאפשר לרכיבים הפנימיים להישאר בטמפרטורה נוחה, כך שהמחמם יוכל לעבוד בלי שהמפסק הבטיחותי יפול. זה פשוט עובד.