חדלו לחכות שהמגשים שלכם יתחממו: אינפרא-אדום לעומת אוויר חם
כשאתם מעבירים חלקים בין שלבים שונים בתהליך העיבוד העמוק, היציבות התרמית היא דבר חיוני. אך אם אתם עדיין משתמשים באוויר חם כדי לחמם את המגשים, כנראה שאתם מבזבזים הרבה זמן.
אני רואה שיותר ויותר מפעלים עוברים לשימוש בחימום באמצעות אינפרא-אדום. הסיבה פשוטה: אוויר הוא איטי מדי.
ההמתנה המיותרת
חשבו על האופן בו אוויר חם פועל – צריך קודם לחמם את האוויר, אחר כך האוויר צריך לחמם את המגש, ורק אז המגש יכול לחמם את החלקים שעליו. זו תגובה איטית מאוד. תמיד יש עיכוב מעצבן.
אינפרא-אדום שונה. זה כמו אור השמש שפוגע בעורכם ביום קיץ – אין צורך במתווך; האור פוגע ישירות במטרה. זה מהיר מאוד – שניות בלבד, לא דקות. אם אתם מפעילים מפעל בהיקף גדול, חיסכון של חמש דקות בכל מחזור יכול להוסיף מספר שעות של עבודה בשבוע.
שמירה על אוויר סטטי
יש גם את בעיית חדרי העבודה הנקיים. מערכות אוויר מאולץ יוצרות זרמי אוויר, וזה יוצר טורבולנציה. בסביבות מסוג Class 10 או 100, זה הדבר האחרון שרוצים.
מחממי אינפרא-אדום לא יוצרים זרמי אוויר – אין מאווררים, אין צינורות, אין רוח. הזרימה האווירית נשארת במקומה, ואין צורך לדאוג לאבק שעלול להתעופף.
החסרון (וכיצד לתקנו)
אינפרא-אדום אינו פתרון מושלם – הוא פועל רק בכיוון מסוים. אם לחלקים שלכם יש צורות מורכבות, אי אפשר פשוט להניח מחמם עליהם ולסיים. יהיו נקודות חמות על הפני השטח ונקודות קרות בבין החלקים, מה שעלול לגרום להתרחבות לא אחידה.
הפתרון נמצא בהגדרת ההגדרות הנכונות – צריך להחליט היכן למקם את המחממים ואיך להשתמש במחזירי אור.
לדעתי, עדיף להשתמש באינפרא-אדום בעל גלים קצרים אם צריך להעלות את הטמפרטורה במהירות. ניתן להשתמש באינפרא-אדום בעל גלים בינוניים אם החומרים שלכם 흡수ים חום טוב יותר בדרך זו. עם שימוש בתרמוקפל עם תגובה מהירה ובבקר PID, ניתן לשמור על טווח טמפרטורות קטן – בדרך כלל בין ±1°C.